
01 מאי לחיות בכבוד
- Copy Link
לחיות בכבוד
חייו של נתן גולדמן, המתגורר עם אשתו ז'ולייט בדיור המוגן של "עמיגור" בכפר סבא, ניצלו מספר פעמים - כשאמו אמרה לקצין הנאצי שעצר אותה, שהוא לא הבן שלה, וגם כאשר הנזירה אמנדה החביאה אותו מתחת לשמלתה, במנזר שאליו נשלח וחי כנוצרי לאחר שאמו נספתה באושוויץ.
השלט על דלת דירתם של נתן וז'ולייט גולדמן בבית שקד בכפר סבא, שנמנה על רשת בתי גיל הזהב של חברת "עמיגור" מיסודה של הסוכנות היהודית, אינו מסגיר, אף לא ברמז, את סיפור החיים של זוג הדיירים שבעת האחרונה חגגו שישים שנה לנישואיהם.
בכניסה לדירה המעוצבת בקפידה, מסודרת ונקייה להפליא, ניצבים פמוטים גבוהים שמספרים סיפור יהודי. הם עוברים מדור לדור ומקורם בפולין. הם היו שייכים לסבתא של ז'ולייט, שהיגרה מפולין לבלגיה. "כשהסבתא שלי נפטרה היא אמרה: הפמוטים יעברו לידיה של ז'ולייט. כך היא קבעה שהפמוטים ישארו במשפחה, אצל הנשים, ואני מועידה אותם לבנות הבכורות במשפחתנו" אומרת ז'ולייט.
נתן גולדמן גאה בתצלום שלו עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, בעת שביקר אותו בדרום הארץ, בשנות החמישים של המאה הקודמת. "אני ורעייתי ציונים מאד ואתה יכול לראות בביתנו תמונה של מנחם בגין, שביקר בבית הוריה של רעייתי בסמוך להקמת המדינה, מאחר ובני המשפחה שלה היו אוהדי תנועת בית"ר, ואת דוד בן גוריון, יריבו, שיסד את מדינת ישראל. שנינו רואים את עצמנו כמי שמעבירים את הלפיד הציוני לדור הבא, כי סיפורנו האישי הוא סיפורם של יהודים ששרדו את תקופת השואה- אני במנזר וז'ולייט במסתור בבלגיה- מבלי לאבד את התקווה לשמור על צלם אנוש ולדבוק בגישה הציונית" אומר נתן גולדמן. ואז הוא מפנה את תשומת ליבנו לצילום בו הוא נראה, כילד קטן, בתוך קבוצה של ילדים, במנזר שבו הוסתר במהלך המלחמה, וניצל בזכותה של הנזירה אמנדה.

דרך שורד שואה
הוא נולד ב 15 במאי 1937, לאמו ז'אן, יהודייה-פולנייה, שהיגרה מפולין לבלגיה. אביו עזב את אמו כשהייתה בהריון עמו ויצא מחייו עד שהיה בן 9. האב נישא בשנית ומשפחתו נרצחה באושוויץ.
ביולי 1942 הגרמנים דרשו מראשי המשפחות היהודיות להתייצב במחנה איסוף בעיר מלין הרחוקה 20 קילומטרים מבריסל. אמו שכנעה את אביה שהיא זו שתתייצב במחנה האיסוף משום שהייתה שמועה שאמהות לילדים קטנים ישוחררו מיד. לאחר כמה ימים שלא שבה, שכנה גויה לקחה את נתן הקטן למחנה האיסוף כדי להראות לגרמנים שאכן יש ילד קטן. הגענו למחנה והגרמנים סרבו לשחרר את האם וגם את נתן. השכנה הגויה צעקה על הקצין הגרמני שנתן הוא בכלל בנה, ואמו הסכימה עמה ואמרה שאכן הוא לא בנה כלל... הקצין התרצה ושחרר את השניים וזו הייתה הפעם האחרונה שראה את אימו.