קסם כהן, שליחת הסוכנות היהודית של הקהילה ותנועת הצופים בסן-דייגו, ארה"ב
אני לא מתרגשת בקלות, או לפחות מנסה שלא להראות את זה. אבל בטקס יום השואה התקשיתי מאוד להחזיק את הדמעות. עבדנו עליו במשך חודש וחצי עם חניכי שכבת ח׳ של השבט. אף אחד לא דמיין שיום אחד לפני שנעלה לבמה, יתרחש אירוע ירי אנטישמי בבית הכנסת שאליו הולכות באופן קבוע משפחות מהקהילה שלי בסן-דייגו.
ברגעים כאלה תפקיד השליחה הישראלית מקבל משמעות אחרת. הפכתי ברגע למקור המידע וגם הצינור שדרכו מעבירים את התחושות לישראל ולשאר השליחים. אבל יותר מכל, זה הרגע שבו אני צריכה לוודא שהחניכים של השבט ממשיכים בשגרת הלימודים. הרבה רגישות נדרשת כדי לגעת בנקודות הכי כואבות לעם שלנו, ולהבנה שהשנאה והאנטישמיות עדיין קיימים בעולם. אסור לנו בתור יהודים שחיים כאן בסן דייגו להיות שאננים. אפילו במקום השליו הזה קורים דברים איומים.
בתור ישראלית אני כבר מורגלת בפיגועים. פה דקירה, שם ירי. תמיד זה כואב ותמיד מפחיד. יש אחדות גדולה שמחברת את המדינה ברגעים כאלה, והתחושה הזאת מתעצמת עוד יותר בימי זיכרון. בטקס יום השואה בקהילה נוכחתי לגלות עד כמה הילדים בוגרים ומשתפים את מחשבותיהם ורגשותיהם.
חשוב לי להנחיל לחניכים שאנחנו ממשיכים למרות הכול. שלא ניתן לטרור לנצח. גיל, שמיניסט שהיה בבית הכנסת בזמן הירי, עלה לבמה וסיפר בכנות מדהימה על תחושותיו. כל הרגשות התערבבו והתעצמו. המילים במצגת "נזכור ולא נשכח" היו חזקות מתמיד. מכאן נמשיך הלאה לחגיגות יום העצמאות, כי מגיע לנו לחגוג. אין לנו ארץ אחרת.
