מיטות שדה בתחנת המעבר

"אנשים מגיעים לפה מרחבי אוקראינה, בכל דרך אפשרית – רבים חוצים את הגבול ברגל אחרי שנטשו את רכבם בפקק אינסופי", מספר רפי הלצר, שליח הסוכנות היהודית בדנייפרו, אוקראינה, שפונה יחד עם הפליטים והחל לנהל את פעילות הסוכנות בתחנת המעבר בגבול פולין-אוקראינה.

הפליטים מגיעים עצמאית למעבר הגבול בקרקובייץ וממשיכים משם בשיירות של אוטובוסים לתחנת המעבר המרוחקת כארבעה קילומטרים מהגבול. הפליטים מתאספים כל כמה דקות ועולים לאחד האוטובוסים שעושים את דרכם הלוך-וחזור מהגבול.

"אנחנו, אנשי הסוכנות, מרכזים פניות מאוקראינה, במיוחד מחרקוב, קייב ואודסה – איפה שהקרבות", מספר הלצר.

מיטה, אוכל, צעצועים וכרטיס סים

לפני פרוץ המלחמה, תחנת המעבר ליד הגבול שימשה כסופרמרקט פולני גדול. השלטונות הסבו את ההאנגר רחב הידיים לתחנת מעבר לפליטים; חלקם באים לכאן להתרענן במשך כמה שעות, חלקם נשארים כמה ימים.

הלצר מתרוצץ בהאנגר וקולט את פליטי הקהילות היהודיות השונות שנמלטו מאוקראינה, מסייע להם ושולח אותם לוורשה – שם מטפלים בבקשות העלייה שלהם לישראל בהליך מזורז.

בתחנת המעבר הם זוכים לנוח ומקבלים אוכל, שירותים, מיטות, בגדים וצעצועים. בנוסף, מקבלים הפליטים כרטיסי סים פולניים על מנת שיוכלו ליצור קשר עם בני המשפחה שנשארו מאחור ולנסות לארגן את עתידם בישראל.

תחנת טעינת סלולר בתחנת המעבר

"אבל אנחנו לא לבושות למסעדה"

"התקשרו אליי בצהריים ואמרו לי שיש במרכז הנמלטים שתי נשים שמחפשות את הסוכנות היהודית", מספר הלצר. "למרות בעיות בקליטה הסלולרית הצלחתי לאתר אותן, אנה בת ה-70 ובתה, מאשה בת ה-50. הן ברחו עצמאית מקייב, לא דרך מרכזי המילוט שלנו; הצליחו לתפוס רכבת, ונדחסו 12 נוסעים בקרון של ארבעה אנשים. הן נסעו בתנאים הקשים האלה במשך שבע שעות לעיר לביב, שם ראו במקרה אוטובוס של הצלב האדום, שעזר להן להגיע לגבול במהירות.

"כשפגשתי אותן התרגשנו מאוד, התחבקנו ומאשה סיפרה לי על בתה שגרה בחיפה ושאליה הן מתכוונות לנסוע כשיעלו לארץ. בעלה נשאר מאחור בשביל להגן על המולדת.

"לקחתי אותן למסעדה אחרי השעות הקשות שהן עברו, ואנה אמרה לי 'אבל אנחנו לא לבושות למסעדה'. אחרי שאכלנו הן עזרו לי לרכוש בפלות ומים לחלק לנמלטים שיצאו בקרוב לוורשה".

אנה ומאשה שברחו עצמאית מקייב והגיעו לתחנת המעבר בפולין