מחברות הזיכרון: המסע של אור בעקבות סבו ניצול השואה | הסוכנות היהודיתמחברות הזיכרון: המסע של אור בעקבות סבו ניצול השואה
כריכת הספר שורד 88622

מחברות הזיכרון: המסע של אור בעקבות סבו ניצול השואה

מחברות הזיכרון: המסע של אור בעקבות סבו ניצול השואה

מחברות הזיכרון: המסע של אור בעקבות סבו ניצול השואה

"כולנו ידענו שהוא ניצול שואה, היה לו מספר על היד. אבל כשהייתי ילד, הוא אמר שיספר לי את המשמעות של המספר כשאגדל," משחזר אור, שליח הסוכנות היהודית וארגון הלל בצפון אמריקה, את זיכרונותיו מסבו, משה אהרון קושצ'בה. המספר הזה, שנחרט על זרועו של הסב במחנה ההשמדה אושוויץ, הפך לתחילתו של מסע משפחתי מרגש – מסע שממשיך להדהד גם היום בקהילות יהודיות ברחבי צפון אמריקה.

השנה מציין העולם 80 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, אירוע שמסמל את סיום אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית. לרגל תאריך משמעותי זה, אנו מביאים את סיפורו של משה אהרון קושצ'בה, ניצול המחנה, דרך עיניו של נכדו אור, שממשיך להפיץ את מורשת סבו ברחבי העולם.

מסע של גילוי והנצחה

בשנת 1999, הלך הסב לעולמו. בשנתו האחרונה, כאילו חש את הדחיפות, הסכים משה אהרון להתראיין לקרן סטיבן שפילברג, שם סיפר לראשונה את סיפורו המלא. אך הסיפור האמיתי רק החל להיחשף.

בעת פינוי הבית המשפחתי, בנגרייה הקטנה שהייתה חלק בלתי נפרד מחייו של הסב, גילו ילדיו אוצר בלתי צפוי: שתי מחברות כתובות בעברית, ובהן תיעוד מפורט של מסע חייו. "פתאום נחשפנו לסיפור רחב יותר," מספר אור, "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנו את התמונה המלאה."

דפי המחברות מגוללים מסע מטלטל. משה אהרון, יליד העיירה זמברוב בפולין, תיעד את חייו תחת השלטון הרוסי, את האימה של הכיבוש הגרמני, את הרגע הנורא של רצח הוריו ואחיותיו, את הבריחה ליערות והפרידה קורעת הלב מאחותו. הוא תיאר את התחושה של הצורך לחזור לגטו ואת המסע לאושוויץ, שם הוצב בביתן 23 – בית ספר לנגרות שבסופו של דבר הציל את חייו.

הדף הראשון מיומנו של אהרון קושצ'בה

הדף הראשון מיומנו של משה אהרון קושצ'בה | באדיבות המשפחה

עם התקרבות כוחות הברית, נשלח משה לצעדת המוות עד למחנה מטהאוזן באוסטריה, שם שוחרר על ידי האמריקאים. משם המשיך לאיטליה, חבר לבריגדה היהודית, ובאוקטובר 1945 הגשים חלום והגיע לישראל. הוא התאחד עם אחיו שעלה כמה שנים מוקדם יותר. בקריית חיים פגש את רות, גם היא שורדת שואה. יחד, הקימו שפחה והתחילו פרק חדש בחייהם.

שנים רבות לאחר מכן, במהלך ביקור משפחתי במוזיאון השואה בצפון אמריקה, התרחש גילוי מפתיע. "זה היה רגע מדהים," משחזר אור. "מצאנו תיעוד רשמי לכל פרט שסבא תיאר במחברות – מועד יציאת הרכבת למחנה, רישומי הקליטה באושוויץ, ואפילו תוצאות בדיקה רפואית שעבר במחנה". שימור המסמכים ההיסטוריים הללו, אימתו כל מילה שכתב במחברותיו.

אור ושיר אחותו, הוציאו לאור את יומני סבם בספר מיוחד בשם "שורד 88622 – סיפור הישרדותו של משה אהרון קושצ'בה". הספר מתאר בפירוט את חייו של משה אהרון – מהילדות בעיירה זמברוב בפולין, דרך התלאות במחנות ההשמדה ועד המסע להקמת משפחה וחיים חדשים בישראל. הפרויקט המשפחתי כלל שיתוף פעולה משפחתי, ואת כריכת הספר איירה שיר.

כריכת הספר שורד 88622

כריכת הספר שורד 88622: סיפורו של משה אהרון קושצ'בה | באדיבות המחברים

קול לדורות הבאים

היום, כשליח הסוכנות היהודית וארגון הלל, אור נושא את סיפורו של סבו בגאון ובאחריות. "אין סיפור יותר ציוני מהסיפור של סבי," הוא אומר בהתרגשות. "אחרי כל מה שעבר באירופה, הוא הגיע לישראל, התגייס לצבא ולמשטרה, הקים משפחה, וכיום נכדיו ממשיכים את מורשתו."

בימים אלה, כשהאנטישמיות מרימה ראש בקמפוסים ברחבי ארצות הברית, המסר של אור מקבל משנה תוקף. הוא מצביע על הדמיון המטריד בין האווירה כיום למה שהתרחש בגרמניה בשנות השלושים, אך מדגיש: "היום יש לנו מדינה. זה ההבדל המהותי. הקול האנטישמי שמרים קול כנגד יהודים וישראל בקמפוסים ובקהילות, מחייב אותנו להתאחד כקהילה יהודית גלובאלית."

במציאות שבה הכחשת השואה הולכת וגוברת, פעילותו של אור חיונית מתמיד. דרך סיפורו האישי של סבו, הוא מצליח להעביר מסר של זיכרון, תקווה וגאווה יהודית – מסר שמהדהד מעבר לדפי המחברות הישנות אל לבבות הדור הבא.