נטע ברזילי והסוכנות בקליפ מיוחד ליום העצמאות ה-77 | הסוכנות היהודית לארץ ישראלנטע ברזילי והסוכנות בקליפ מיוחד ליום העצמאות ה-77

לרגל יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל

עיבוד מוזיקלי מחודש ועוצמתי לשיר האייקוני "חי", בהשתתפות עולים חדשים, בני נוער מהעוטף ומהצפון, מתנדבים מהתפוצות, שליחי ועובדי הסוכנות בארץ בעולם ונפגעי טרור.

 

צפו בקליפ של מאחורי הקלעים:

סיפורי המשתתפים בקליפ:

דניאל שושן

קרית שמונה

דניאל רק בכיתה ה', אך הוא כבר הספיק ללמוד איך נראים חיים בעת מלחמה: יש להם צורה של מזוודה ענקית, בית בקרית שמונה שננעל עד להודעה חדשה ומעבר לבית ספר חדש בטבריה. בהמשך הם גם לובשים צורה של אובדן ושבר עמוק כשבן דודו נופל בקרבות בצפון רצועת עזה. דניאל נשבר.
עינת, הנאמנה בתוכנית "פותחים עתיד" של הסוכנות היהודית, פגשה את דניאל. במרחב האינטימי שנוצר ביניהם, הצער והרגשות הסוערים פגשו אוזן קשבת ולב פתוח. "הרגשתי עם עינת בנוח, ידעתי שהיא כאן כדי לעזור לי", מספר דניאל. בעבודה משותפת, דניאל הצליח להישיר מבט אל האובדן וגילה את כוחותיו מחדש.
עינת יודעת שהיא לעולם לא תוכל להשיב אל דניאל את מה שאבד, אך בזכותה הוא מגלה שתמיד אפשר לבנות ולהיבנות מחדש.

לביא אוראל

טבריה

לביא עשה עלייה באוגוסט האחרון מוושינגטון לגמרי לבד, או כפי שהוא הגדיר זאת: "לא עזבתי את הבית, אלא חזרתי הביתה!"
הבחירה הזו לא הפתיעה את מי שמכיר אותו. לביא הוא צעיר עם אוטיזם בתפקוד גבוה, חדור בנחישות ובאומץ, אדם בעל עולם ערכים עשיר וחוזק פנימי המחובר מאוד לזהות היהודית והישראלית שלו.
כשפרצה המלחמה, הוא למד בתיכון ציבורי בוושינגטון ונחשף מדי יום לגילויי אנטישמיות מצד חבריו לספסל הלימודים. בתגובה, הוא פשוט הגיע לבית הספר כשהוא לבוש בסווטשירט צה"לי ממותג – ואז הבין שהגיע הזמן לעלות לישראל.
בקרוב הוא ילבש מדים אמיתיים ויתגייס לצבא, ופרק נוסף במסע המרגש של לביא בעולם ייכתב. מסע של נאמנות לעצמו, לעם שלו ולמקום שתמיד קרא לו בית.

לביא אוראל, משתתף במכינה קדם צבאית
לביא אוראל, משתתף במכינה קדם צבאית

נעה ונעם חנוכה

קיבוץ מפלסים

בבוקר השבעה באוקטובר, נעם נפצע קשה מירי מחבלים כשהיה בדרכו הביתה. באותו הזמן, אשתו נעה, בהריון מתקדם, הייתה נעולה לבד בממ"ד שבביתם בקיבוץ מפלסים שורץ המחבלים. רגע לפני שסוללת הטלפון שלה נגמרת והמכשיר כבה, היא שומעת מנעם את המילים: "ההורים שלי יעזרו לך לגדל את התינוק, את לא תהיי לבד".
נעם שרד באורח נס, ושלושה ימים לאחר מכן התעורר מהתרדמת. הם נפגשים בבית חולים, שניהם מאושפזים, כשנעה סובלת מרעלת היריון ומתכוננת ללידה מוקדמת.
נעה, העובדת ביחידת החיבור של הסוכנות היהודית, מצאה את עצמה בצד שמקבל את החיבוק שהיא רגילה להעניק לאחרים. היא ונעם זכו לביקור מעודד של דניאל, נציגת הקרן לנפגעי טרור, וקיבלו סיוע חירום מיידי. "בזכות דניאל הצלחתי לקום מהמיטה", נעה מספרת.
זמן קצר לאחר מכן חיים חדשים, בריאים וטובים הגיעו לעולם: רועי אוריאל נולד.

נועה ונועם חנוכה מקיבוץ מפלסים שקיבלו סיוע מהקרן לנפגעי טרור
נועה ונועם חנוכה מקיבוץ מפלסים שקיבלו סיוע מהקרן לנפגעי טרור

עדי פלד

לונדון

כשנוסעים ברכבת מלונדון למנצ'סטר וממנה לדבלין, הנופים משתנים כל הזמן. גם הפנים הסטודנטיאליות שעדי פוגשת מתחלפים מדי נסיעה, אך דבר אחד משותף לכולם: "כולם מגלים רצון כן ומרגש לחזק את הקשר האישי והקהילתי שלהם לישראל", היא מספרת.
בשליחותה מטעם הסוכנות היהודית, עדי חוצה קמפוסים מבריטניה ועד אירלנד. מקשיבה, מחברת ויוצרת עבור הסטודנטים מרחב בטוח בו יוכלו להתגאות בזהותם היהודית. גם מול אתגרים של אנטישמיות ושיח עוין, היא מצליחה להצית בליבותיהם גחלת של אהבה, משמעות וחיבור לשורשים היהודיים שלהם, כזו שתמשיך לרחוש הרבה אחרי שיסיימו את התואר ותגרום להם להרגיש תמיד:
לא משנה כמה רחוק נוסעים, כל תחנה יכולה להוביל אל הבית.

משפחת מסליניקוב

כפר מסריק

ויקטוריה ויבגני מדנייפר שבאוקראינה, כבר הרשו לעצמם לחלום: תכף, ממש עוד מעט, הם יוכלו לעלות לישראל.
מלחמת רוסיה-אוקראינה שפרצה באופן פתאומי שיבשה הכל. ויקטוריה הבינה שהיא חייבת להציל את בתם הקטנה, מלאניה, ויחד הן יצאו לנסיעת חילוץ שארגנה הסוכנות היהודית. במסע מורכב שעבר דרך מולדובה ורומניה, ליוותה הסוכנות את דרכן של השתיים לארץ, מימנה את הוצאות הלינה והנסיעות ואף סייעה בבדיקה הקונסולרית המקדימה.
בקיבוץ כפר מסריק מצאו השתיים בית חדש. "לא הצטערתי לרגע על ההחלטה שלי", סיפרה ויקטוריה. "הקיבוץ מדהים, הבת שלי מאושרת בבית הספר ואני אוהבת לגור כאן", היא הוסיפה.
בחודש דצמבר האחרון גם יבגני הגיע. היום הם שוב יחד אחרי שנתיים וחצי של געגוע, בונים עתיד בארץ שחלמו עליה.

גילי יעקובוב

המועצה האזורית מטה אשר

את החיוך הכובש של גילי ואת הכריזמה הטבעית מזהים מרחוק, אך מאז השבעה באוקטובר הכל נהיה קצת יותר מורכב. כשגילי מצטרפת לתוכנית "פותחים עתיד" של הסוכנות היהודית ופוגשת את הנאמנה אושרת מרקו, נראה שהחרדה, הגעגוע לחברים שעזבו והקושי הטמון במגורים ביישוב מופגז הסמוך לגבול לבנון מתחילים אט אט לפוג.
אושרת וגילי מדברות על הפחד אך גם נותנות מקום ממשי, אמיתי, לתקווה. במטח הטילים הבא שנורה אל היישוב, אושרת מחבקת את גילי לכל אורך האזעקה. "בחיבוק של אושרת הרגשתי מוגנת", אומרת גילי. בעולם שבו השגרה והשקט נראים כמו חלום רחוק, גילי מרגישה לפתע מוגנת.

ג'אקי רשטר

קולומביה

בגיל 18 ג'אקי עלה לבדו לארץ מקולומביה, וכבר בשדה התעופה הרגיש: זה הבית שלי. זו לא הפעם הראשונה שתחושת השייכות והאהבה לישראל מציפות אותו. כבר בגיל חמש עלה עם משפחתו לישראל, אך הם נאלצו לשוב לקולומביה בשל המצב הביטחוני.
לאחר שירות משמעותי בצה"ל כחייל בודד בחטיבת הנח"ל, הקדיש ג'אקי את חייו לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות. הוא התנדב בתנועות נוער, בזכותו עלו צעירים רבים לישראל ולאחר השבעה באוקטובר הקים מערך הסברה המפיץ את הסיפור הישראלי בעולם. גם בתפקידו הנוכחי כשליח, הוא מחבר את הקהילה ליהדות ולציונות. "זו לא רק שליחות מקצועית – זו שליחות של הלב", הוא אומר.
אלפי קילומטרים מפרידים בין ג'אקי לבין ישראל, אך בזכות האהבה, המסירות ותחושת השליחות הזורמת לו בדם, המרחק הזה כמעט ולא מורגש. ישראל היא חלק ממנו, לתמיד.

ג'ייק סמסון וזואי מנור

לונדון, אנגליה וקולורדו, ארה״ב

ג’ייק וזואי משתתפים בתוכנית "מסע מורים" ומלמדים אנגלית בבית ספר יסודי בבת ים. הם אולי עוד לא גרים בארץ באופן רשמי, אבל הלב שלהם כבר לגמרי כאן. ג’ייק, שהגיע מלונדון באוגוסט האחרון, מספר שהקשר שלו עם ישראל רק התחזק בעקבות המלחמה: “Every rocket and every missile makes me stronger,” הוא אומר.
זואי חצתה מרחק של 11,000 קילומטרים מדנוור שבקולורדו לבת ים הקטנה, והיא כבר מתכננת את העלייה לישראל בסיום התוכנית. גם ג'ייק מחכה בכל יום למייל שיבשר לו על תאריך העלייה שנקבע עבורו.
שניהם כבר חלק מהסיפור הישראלי. תורמים מכישרונם הייחודי, מלמדים, מחברים בין עולמות ומוכיחים שהאהבה לישראל חוצה גבולות.

מורין ניסים

שדרות

כבת יחידה שגדלה במשפחתון בקיבוץ, מורין למדה מגיל צעיר להיות עצמאית. כשהגיעה למכינה למנהיגות נשית ״עלמה״ של הסוכנות היהודית, הבינה שהגישה הסקרנית והבוגרת שפיתחה לחיים בהחלט משתלמת.
במכינה היא פגשה בנות ממקומות שונים, מרקעים מגוונים ועם סיפור חיים שונה לחלוטין משלה, וכך גילתה איך נראה כור היתוך אמיתי – והתאהבה. "במכינה הרגשתי שאין מעמדות. למדו להכיר אותי בזכות עצמי ולא לשפוט את סיפור חיי", היא משתפת. "המהות של המכינה היא לא רק למצוא לך תפקיד בצבא, אלא גם לפתח מיומנויות ולקבל כלים לחיים שאחרי. זאת חוויה שלא הייתי מחליפה בחיים. הרגשתי שאני תורמת לחברה הישראלית, וגיליתי את עצמי מחדש", מסכמת מורין.
עבור מורין, המכינה לא הייתה רק תחנה בדרך, אלא נקודת מפנה שבה התפתחה אישיותה, והיא יוצאת ממנה חזקה, בטוחה, ומלאת אמונה בעצמה ובעתיד.

מורין ניסים, משתתפת במכינה למנהיגות נשית ״עלמה״ של הסוכנות היהודית
מורין ניסים, משתתפת במכינה למנהיגות נשית ״עלמה״ של הסוכנות היהודית

זיו בן חמו, ליטל כהן, ועדן מאור

צוחר, עין השלושה וניר-עוז

אגם צלול. טבע. אנשים מחייכים. קיץ אינסופי – עבור זיו, עדן וליטל מהמועצה האזורית אשכול, זה כמעט כל מה שצריך.
בקיץ 2024, במסגרת יוזמה חסרת תקדים של הסוכנות היהודית, יצאו כ-1,000 בני נוער מעוטף עזה וצפון הארץ למחנות קיץ יהודיים ברחבי העולם. שלוש הבנות הלומדות יחד בתיכון נופי הבשור הצטרפו למחנה רמה ברקשיירז בארה"ב.
בתקופה בה הקרקע נשמטה תחת רגליהן בכל מובן אפשרי, מחנות הקיץ היוו מרחב של הפוגה והתמודדות עם מוראות המלחמה והשבעה באוקטובר. שם, הרחק מהתותחים הרועמים והזיכרונות הכואבים, גילו הבנות את התקווה. מקום בו אפשר לנפוש, לצבור כוחות ולהתחיל לגעת בפצעים החשופים, כמו גם ליצור שיח מפרה עם בני ובנות גילן מקהילות יהודיות ברחבי העולם. הריפוי עוד רחוק, אבל לרגע אחד החיוך כובש את מקומו של הכאב והשמש שוב זורחת.